האמנות השקטה של להירדם

רוב האנשים שאני פוגשת לא סובלים מנדודי שינה. הם סובלים ממה שקורה בשעה שלפני. הגוף עדיין דרוך, המחשבות רצות מהיום לרשימה של מחר, והמיטה הופכת להיות עוד מקום עבודה.

בעשר השנים האחרונות נחקרו יותר ריטואלי שינה מאשר בכל ההיסטוריה שלפני כן. המסקנה כמעט תמיד אותה מסקנה: השינה מתחילה שעה לפני שהיא באמת מתחילה.

מה קורה בגוף בשעה הזאת

המערכת הפאראסימפטטית — זו שמורידה את קצב הלב, מרפה את השרירים ומאותתת לגוף שאפשר לוותר על הכוננות — צריכה כשישים דקות כדי להתחיל לעבוד. אור כחול, מסכים ומחשבות עבודה מעכבים אותה. חום, אור עמום ומגע מקדימים אותה.

"השינה לא נלקחת. היא מתקבלת."

שלושה דברים שעובדים כמעט לכולם

מקלחת חמה 90 דקות לפני השינה — הירידה בטמפרטורת הגוף אחריה מזרזת שינה. תה קמומיל או פורמולת מגנזיום שקטה. וספר, לא מסך. פשוט, ידוע, ובכל זאת אנחנו שוכחים.

ואם עשית את כל אלה ועדיין לא נרדמת — קומי מהמיטה. תני לה להישאר קשורה רק לשינה. חזרי כשהגוף באמת קורא לך.